תרגיל ראשון

הרפת הישנה- אביאל מפציר

שולי המושב בעמק. מדרום רכס הגלבוע ומצפון בתי המושב. מקום שזנח את 
שימושו המקורי למען חדש. ריח אבק ופריחה. נוף צהוב תכלת עם שמש חמימה 
בקיץ. אוויר נקי וצינתי על רקע ירוק ואפור אפלולי בחורף. 
סככות בכל מקום- אזבסט, ברזל ובטון. חלקם מכוסים צמחייה פראית חלקם מגורים לבהמות. 
פעם הברזל הגדיר מקום זה, היום הצמחייה עושה זאת איפה שהבטון מאפשר לה. 
מסביב דממה יחסית. לפעמים טרקטור נשמע מרחוק ולפעמים ילדים צוחקים בחצר 
השכנה. גם הטרקטור וגם הילדים מוכרים כולם פה שכנים, כולם פה שוכנים. 
מקום זה נבנה בתקופה אחרת, שונה, קשה יותר ופחות מנוקרת. תקופה בה ברזל 
סימל כוח ולא תוקפנות, בטון סימל ביטחון ולא ברוטאליות, אזבסט סימל צל ולא 
סרטן וצמחיה סימלה חיים ולא רמת חיים.

 הכניסה לחוף הים- יוליה סקריפקה

המקום בו אני נמצאת הוא שער הכניסה לחוף הים בעיר עכו. הוא תחום בשער אשר מתרומם מעלה וחושף בפניי חתיכה קטנה מהים, המעבר הוא חלק מתוך מבנה ומשמש ככניסה לתוך החוף, כניסת האור אליו היא לא ישירה ובולמת טיפה את קרני השמש ע"י מסת הבנייה, הוא מרגיש קריר בגלל מסת המבנה שמעליו מצדדיו, וככל שאת חוצה אותו נגלה אלייך יותר יותר הנוף של מים וחול. משני צידיו נמצאים עסקים קטנים, הרצפה שלו מלאה חול שהשאירו אנשים בדרכם החוצה למרות שהוא מרוצף אבן. יש בו ריח של מליחות מן הלחות אשר נספגה בקירות המבנה וגורמת לך לצפות יותר לחווית הכניסה אל המים. אותם הקירות מלאים בצבעים עשירים של ציורים אשר צויירו במקום והם תופסים לך את העין כשאתה חולף על פניהם. ההליכה דרך המעבר היא קצרה בסופה חושפת את הנוף המסנוור של החול הצהוב והים הכחול.

מאחורי המגדלור בעיר העתיקה עכו- לירון משה

אני בדרכי אל המקום השקט והרגוע בשוק העיר העתיקה, קצת לחוץ ועמוס אך הריחות והצבעוניות הסובבים בסמטה מגמדים את הנ"ל.

העיניים מסתכלות לכל כיוון אפשרי כדי לא לפספס דבר, ריח התבלינים הממלא את האויר לא נותן לחוש הריח לנוח, תנועת הזרימה של האנשים לכיוון הנמל הפתוח, המגע, המרקם של הבדים הנעימים וטעם הבקלאווה והכנאפה הממלאים את הפה בטעם של עוד.

בהתקדמותי אני עוצרת מביטה בוחנת את הבנייה הישנה באבן ומתפעלת כל פעם מחדש מהיופי והצורניות שיש במקום הזה שמושך אותי אליו.

אחרי הליכה קצרה, הגעתי למקום שלי, אני מסובבת ונעה בין הפתחים שיש בחומות ותופסת לי פינה המשקיפה אל הים הפתוח.

משב הרוח מעיף את השיער, אני שוקעת במחשבות, טובעת בגלים, הרגשות עולים וצפים, השחפים חגים מעל ואני לוקחת נשימה עמוקה ונהנית מכל מבט לאין סוף.

קווי דמיון בין הטקסטים:

1.  צבע- בשלושת הטקסטים יש שימוש בתיאורי צבע
2. רגשות- הרגשות במובעות כלפי המקום או אלה שהוא גורם
3. ריח
4. חומריות- תיאורי החומרים המרכיבים את המבנים במקום או מצויים בו.
5. קשר לסביבה
6. קשר לטבע 

 

קווי שוני בין הטקסטים:

1. סוג המקום- בטקסט של אביאל המקום משמש לשהייה לעומת זה של יוליה שהוא מעבר ושל ליאור שהוא גם וגם.
2. שינויי הזמן- בטקסטים של אביאל ויוליה מתוארים מרכיבים אשר באו עם הזמן (חול על המדרכה וצמחיה על הבטון), לעומת לירון שלא מדברת על השינויים שבאו עם הזמן.
3. יעוד המקום- במקום של אביאל מתואר מקום ששינה את יעודו (רפת שהפכה למקום שהייה), לעומת המקומות של יוליה ולירון שנשארו כפי שיועדו מההתחלה.
4. הגדרת הצורה- יוליה ולירון מגדירות את צורת המבנה או חלקו לעומת אביאל שלא עשה זאת.
5. נוכחות אנשים- לירון ואביאל מתארים את האנשים במקומות שלהם.
6. סמליות החומר- אביאל תיאר את הסמליות הנובעת מתוך החומרים המרכיבים את המקום.

שאלה:

אילו מרכיבי אישיות מעצבים את דעתו של כל אדם על מקום מסוים ועל הדרך בו הוא מסתכל על אותו מקום?